<h1>הלכ' ברכות למהר"ם מרוטנבורג נדמ"ח מכת"י</h1>
<h2>דף ג.</h2>
נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן. נשים מזמנות לעצמן, ומפרשינן ועבדים ונשים לזמן אין מזמנין, מדקתני נשים מזמנות, אלמא חייבין לזמן. ואם היינו מפרשין נשים מזמנות (רשות), היינו אם רצו לזמן מזמנות, וכן משמע קצת הלשון מדקתני נשים ועבדים אם רצו לזמן אין מזמנין, משמע דנשים מזמנות אם רצו לזמן קאמר, אבל [חובה] ליכא, וכן פרש"י. ומיהו בריש (עיניני) [ערכין] (ג, א) גר' הכל חייבין לזמן [לאתויי מאי], לאתויי נשים ועבדים, דתנא נשים מזמנות לעצמן ועבדים [מזמנין] לעצמן, אלמא חוב קאמר. (קאמר). [הג"ה] ורבינו יהודה אומר דיכולה אשה ליצרף לג' [בברכת המזון, והביא ראייה מק"ו] דירקות, ומה מי שאכל ירק מצטרף אע"פ דאילו אכלו בפני עצמו פטור מלברך ברכת המזון, אשה שאם אכלה חייבת בזימון מדרבנן אינו דין שתצטרף לזימון לג' באכילה, מדבעי תלמודא בפ' מי שמתו (ברכות כ, ב) נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן, למאי נ"מ לאפוקי אחרים ידי חובתן [משמע דהא] פשיטא לן דמצטרפין, דאי לא תימא הכי אדמיבעי ליה אם יכולה להוציא תיבעי ליה אם יכולה להצטרף. והשיב לו מהר"ם, מה לאוכל ירקות שכן יכול לבא לידי חיוב דאורייתא, כמו אם אכל כזית דגן, תאמר באשה שאינה יכולה לבוא לידי חיוב דאורייתא. ועוד מה לאוכל ירקות שכן שלשה שאכלו ירק מצטרפין, תאמר באשה שכן מאה נשים כאיש אחד דמי. והא דאמרת אדמיבעי לתלמודא כו', יש לומר עדיפה מיניה נקט, ואי מוציאה אחרים שהוא דאורייתא פשיטא דמצטרפין, אבל אי הוה מיבעי לענין צירוף היא לא היתה מוציאה את הרבים אע"ג דמצטרפות, עכ"ל.
לצרף קטן לזימון, מסקנא דמילתא אין עושין קטן סניף לעשרה ולשלשה לזימון ולתפילה עד שיביא שתי שערות, כעובדא דרבי יוסי בן חלפתא דירושלמי (ברכות פ"ז ה"א), דאמרינן כמה זימנין אכילת עם אבא חלפתא ועם רבי אוניא בר סיסיא ולא זמין עלי עד שהבאתי שתי שערות, [וכן] פירש ר"ח. יש תשעה וקטן וחומש שבידו אין מצטרפין לי' לתפילה, והא דתניא במסכת סופרים נתמעטו מי' מביאין ספר תורה (היינו) [ההוא] לענין עיבור השנה תניא.
